השתתפותי כמשקיף בבחירות האחרונות למדו אותי הרבה על המנגנון המסועף והיקר של מערכת הבחירות. לעת ערב, עם סגירת הדלתות מתאספים המשקיפים וחברי הועדה לספירת הקולות – תהליך ארוך ומייגע בו כולנו היינו בהסכמה שבמאה ה-21, ראוי שהכול יהיה ממוחשב. אך מסקנה החשובה שלמדתי מהפעילות הזאת היא "הפרכת המיתוס של הפתק הלבן".
לפתק הלבן שני תפקידים. הראשון, הוא לשמש כתחליף לפתק של מפלגה שאינו נמצא ( בזדון או בשגגה) בכוורת הפתקים מאחורי הפרגוד. כאשר הבוחר יכול לרשום את אותיות המפלגה על גבי פתק לבד, והוא יחשב כקול לטובת מפלגה זו. תפקידו השני, ולדעתי החשוב יותר, הוא של הבעת מחאה. הבוחר שמזין פתק לבן לקלפי, למעשה אומר, אין אף אחד המיצג את דעותי. למרות שמחאה שכזו לא משפיעה על הבחירות הנוכחיות, אך תאורטית אמורה להציב נורה אדומה בפני מפלגות קיימות, או אישים המעוניינים להקים מפלגה חדשה שכן תתמודד על קול המוחה,בבחירות הבאות.
אפשרויות הבחירה היתה קשה ביותר בבחירות אלו - יותר משלושים מפלגות מתמודדות הותירו רבים בלבטים , הסקרים טענו שכמות ה"קולות הצפים" גדולה מאי-פעם, וכמות לא מבוטלת תרמו מדעתם בקריאות "כולם מושחטים", לכאורה אם היה עלי לנתח את התחושה מחוץ לקלפי לזו בתוך קופסת הקלפי, הייתי מצפה לראות הרבה פתקים לבנים. אך לאחר שספרנו את הקולות תודעתי זכתה לסטית לחי מצלצלת. מתוך כ-600 איש הזכאים לבחור, אף לא אחד שם פתק לבן. כדי לנסות להפריך את התודעה החדשה הזאת, פניתי למשקיפים נוספים שישבו בקלפיות אחרות. מתוך 10 קלפיות בהן כ- 6,000 זכאים לבחור, רק אדם אחד הטיל פתק לבן. וכאמור אחוז המצביעים הוא בסביבות 65%.
אז מה? מדוע זה משנה? ובכן זה בעייתי מכיוון שהמוחים כנראה לא מגיעים לקלפי בכלל, ולכן שינוי משמעותי לכיוון שהם מקווים לו, לא התקיים אלא אם כן מפלגה קיימת תשנה את דעותיה לגבי נושא זה או אחר המתאימה לדעותיו של הבוחר. גם במידה שיש מוחים המגיעים לקלפי, רק אחוז מאוד קטן יטיל פתק לבן לקלפי. סיבה שנייה היא בנוגע למגמה המתגברת בה, יותר בעלי זכות בחירה אינם ממשים זכות זו. כך שבעתיד הלא כל כך קרוב, הסכמה של פחות מ50% של הבוחרים ינהיגו חוקים עבור הרוב שאינו בוחר.
גם בתום בחירות 2013, כמו בכל סיום של מערכת בחירות, עולה שוב נושא שינוי שיטת הממשל. אשר התומכים של כל אחת מה מהרעיונות הללו מבטיחים שאילו אלו יתבצעו, כולנו נהנה מיציבות שילטונית.
שיטת הבחירה הישירה שעובדת כה טוב באמריקה, נחלה כישלון כביר במדינת ישראל בשנות ה-90 של המאה הקודמת ובוטלה ב-2003.
רעיונות אחרים כמו העלאת אחוז החסימה, שונתה מספר פעמים בשני העשורים האחרונים. אך עלייה תלולה מידי תמנע ממפלגות סקטוריליות מלהתמודד בשדה חקיקת החוקים, ועלול להוביל לשינוי חוקים שיעבדו כנגד קבוצות אלו ללא יכולת דמוקרטית להתנגד. אם זאת,העלאה מתונה עד גבול ה-3 אחוז, עדיין יאפשר למפלגות סקטוריאליות להתמודד. כאמור אחוז החסימה בישראל עלה ל-1.5% ב- 1992. ומ- 2004 עומד על כ-2%.
רעיון ריבוי אזורי הבחירה הינו לדעתי גרוע מאין כמוהו. הרעיון כולל חלוקת המדינה לאזורי בחירה, ומתוכם יבחר חבר כנסת. הסיבה לחשיבה שמדובר במחשבה אומללה היא משני הבטים:
- מדינת ישראל הינה מדינה קטנטונת, וחלוקתה לפירורי פירורים אינה מוצדקת לטעמי. יותר מזה חלוקה לאזורים תגדיל את הפער בין הפריפריה למרכז. בה אם החלוקה היא על בסיס מספר תושבים, אזי יהיו יותר אזורי בחירה במרכז על פני מקומות בפריפריה. ולכן תיאורטית, מפלגה תוכל להפוך למפלגת שילטון בזכות שליטה על אזורי הבחירה במרכז, ובכך לא להפנות תקציבים לטובת הפריפריה.
- מכיוון שהחלוקה לאזורים אילו אינה חקוקה בסלע, יכול להיות מקרה בה מפלגת שילטון משנה את תווי האזורים כדי להחליש מפלגה באופזיציה. דוגמה- נגיד שתושבי רמת גן במרביתם תומכים במפלגת שלטון, בגבעתיים מפלגת אופוזיציה, ואילו בבני ברק תומכים במפלגה אחרת. ונניח שהאזור המוניציפלי של הערים הוא המוגדיר את אזורי הבחירה, ולכן סיפוח של שכונה מבני-ברק לתוך גבעתיים יכולה לגרום להפסד הכיסא המוניציפלי של גבעתיים למפלגת האופוזיציה ולהגדיל את כוחה של מפלגה אחרת.
ברצוני להציע שינוי במערכת הבחירות שלדעתי תשנה את המשטר, למשטר טוב יותר. שינוי זה הינו מסתמך על "הפרכת המיתוס של הפתק הלבן", ומגמת אחוזי ההשתתפות. עלי לציין שמנגנון זה למיטב ידיעתי נהוג במדינות דמוקרטיות כמו אוסטרליה, בלגיה וקוסטה-ריקה. ההצעה כוללת הטלת קנס סמלי על בעלי זכות בחירה שלא הצביעו. המטרה – חיזוק הדמוקרטיה ע"י הגדלת מספר הקולות הכשירים ובכך הקטנת מספר המפלגות הקטנות, שכן מנדט אחד יהיה שווה יותר מצביעים. החלשת קבוצות קיצוניות, שכן בוחרים המוחים ע"י הצבת פתק של מפלגה בניגוד לפתק לבן, מעדיפים להציב פתק ממפלגות המרכז על פני מפלגות קצה (מה שמסביר את הצלחתו המטאורית של יאיר לפיד בבחירות 2013).
לסיכום, השתתפותי בבחירות 2013 כמשקיף, חשף לתודעתי את "המיתוס של הפתק הלבן" זאת בשילוב המגמה לירידה במספר הבוחרים הממשים את זכות הבחירה מובילה אותי להצעת קנסות לאלה שלא טורחים להגיע לקלפי. דעתי היא שהצעה זו טובה מהאלטרנטיבות לשינוי שיטת הממשל שכן היא איננה אגרסיבית, ניתן להניח את התוצאות ששינוי שכזה יוביל בבחירות הבאות. ואינה פוגעת בקבוצות אתניות ברמה בה הם מוצאים מהמשחק הדמוקרטי.
קישורים:
